טנקים ככוח מרכזי בקרבות הגולן במלחמת יום הכיפורים 45 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים,

עומדים לרשות חוקרי המלחמה, פרסומים, ספרים ומסמכים שנחשפו במהלך 46 השנים, ואלה מאפשרים לחוקר

לתאר ולנתח את מהלכי המלחמה במהימנות שלא הייתה בסמוך למלחמה. מידע זה ובמרכזו פרסומים סוריים, בהם היסטוריה רשמית ובעיקר ספרי מפקדים סוריים , הופכים את המחקרים שנכתבו עד כה ע"י חוקרים ללא מדויקים, בלשון המעטה . למעשה, כל המחקרים כולל של המכון לחקר מלחמות ישראל בהנהלתי, מחויבים בתיקון. כך גם לגבי ספרים , בהם ספרו של דני אשר " הסורים על הגדרות" ושל אבירם ברקאי "על בלימה". כך גם לגבי מחקרים על חיל האוויר במלחמה. מחלקת היסטוריה של צה"ל, חקרה בעיקר את רמת הפיקוד העליון, מאחר והמחקר נקטע ע"י הרמטכ"ל מוטה גור, לאחר המלחמה. כך גם באמ"נ ובחיל האוויר ופחות בחיל הים. המקורות החדשים, השופכים אור חדש ונכון יותר על המערכה בגולן ] ובסיני [, הם ספריו של אל"מ מיל. פסח מלובני על צבאות סוריה ועיראק במלחמות המאה העשרים, מחקריו על צבא מצרים וספרו על המעורבות הסובייטית במזרח התיכון ומחקרים אחרים על חיל האוויר הישראלי של ד"ר שמואל גורדון ופרופ' דימא אדמסקי. מקורות נוספים חשובים הינם יומן המלחמה הפיקודי וכן רשימות של נציגי מחלקת היסטוריה בחדר המלחמה הפיקודי, בחדר המלחמה של הפיקוד העליון, וגיחות של הרמטכ"ל וסגנו לזירת הלחימה. החשוב במחקרים החדשים על כלל המלחמה, הינו ספרו של " מר שריון " האלוף ישראל טל שהביאו לאחרונה לדפוס, בנו יאיר טל, לוחם שריון בזירה הדרומית, שהוסיף מידע ופירוש לממצאים של אביו. מאמר אחר, חשוב, הוא של סם ברונפלד , על ממצאי מחקר של צבא היבשה של ארצות הברית. מחקרי האמריקאים, היו סמוך למלחמת יום הכיפורים. מאמר זה, ככותרתו, מתמקד בלחימה בגולן. מאמר שני יעסוק בלחימה בסיני ומצרים. 2 ערכו של מאמר זה, בהפכו כמעט כל מחקר קודם, לרבות של המכון לחקר מלחמות " 40 שנה אחרי – דעת חוקרים על כשלים והישגים במלחמת יום הכיפורים ". במחקרים וספרים על המלחמה, מובלט המימד הקורבני של הלחימה בגולן ועל עמידה נואשת בימים הראשונים, עד כדי האשמת הפיקוד העליון בהקרבת לוחמי הכוח הסדיר כ" קרבן למולך ". המחקרים ובעיקר על צבאות ערב, מגלים כי המפקדות העליונות הישראלי והערביים, לא היו מודעים למהלכים אסטרטגיים ומערכתיים של הצד שכנגד. חוסר המידע ב"זמן אמת", השפיע על החלטות ומהלכים אסטרטגיים ומערכתיים שגויים, של צה"ל ושל צבאות ערב. בזירה המצרית, לא היה צה"ל מודע לכוונות התקיפה ביממה הראשונה, ולכן לא גויס צבא המילואים ביממה שקדמה לפרוץ המלחמה ואפילו לא במשך 5 שעות משחר יום המלחמה הראשון. האמת ההיסטורית בעיני הסורים הפוכה. עמידת החטיבות הסדירות בתצורת "אף שעל" ביממה הראשונה של המלחמה ובהמשכה ב"עמק הבכא", בלמה את השריון הסורי ואפשרה לכוחות המילואים לתקוף כוחות שחדרו לרמה, כבר ביום השני למלחמה. דומה שצבא היבשה של ארה"ב חקר ולמד , יותר מצה"ל, את הקרבות ובעיקר של אלה בגולן. מחקר עמוק זה השפיע על תורת המלחמה ומבנה צבא היבשה האמריקאי. במערכה בגולן השתתפו כ – 3000 טנקים, עוצמה שלא נבחנה בשדה קרב מאז קרבות קורסק והמדבר המערבי במלחמת העולם השנייה. הטנקים של סוריה וישראל היו המתקדמים ביותר בכלי הלחימה של ארה"ב וברה"מ, שהופעלו ע"י סוריה, ישראל וכן חילות המשלוח מירדן ועיראק. מלחמת יום הכיפורים מהווה דגם של " מלחמה בידי שליח – by War Proxy ," לא בסיבה ולא במהלכים, אלא בכך שהיוותה למעצמות הזדמנות לבחון את הדוקטרינות ואת כלי המלחמה. במאמרו של סם ברונפלד, יו"ר הבורסה בעבר אך גם היסטוריון צבאי, הוא מסביר את העניין של צבא ארה"ב , במלחמה ובעיקר בגולן, בכך היא 3 מהווה דגם של כוח קטן מול כוחות גדולים שנתפס בהפתעה, אך עד מהרה הפך את פני המערכה והדף את התוקף. הסיבה הנוספת של לימוד יתר של המערכה בגולן על פני כלל המלחמה על ידי האמריקאים, היה הדמיון לחשש של תקיפה סובייטית בהפתעה באירופה. סם ברונפלד מעיר כי חכמי המלחמה האמריקאיים, למדו את הפרטים הטכנו טקטיים של המערכה ולא את רמות הפיקוד האופרטיביים והאסטרטגיים. במישור הטקטי הם ציינו את תפקוד תותחני הטנקים ואכן הם היו אלה שבלמו את המתקפה הסורית במשך היממה הראשונה. ניתוח קרבות הטנקים ב" מקרה הפרטי" של הגולן , מגלה כמה וכמה גורמים שתרמו לטוב או לרע לגופי הטנקים, בהם: מודיעין, חיל אוויר, ולוגיסטיקה. בראיית המלחמה הצפויה, סמך המטכ"ל ובצדק על כך שאמ"ן ייתן התרעה של 48 – 72 שעות, זמן די והותר לגיוס כלל המערך של המילואים. בסיכום משחק המלחמה של פיקוד הדרום "איל ברזל", בשלהי קיץ 1972 ,הרהר הרמטכ"ל בקול מה יקרה אם לא תהיה התרעה. הוא כינה מקרה כזה כ"מקרה הקטסטרופה". במקרה כזה שנראה אז בלתי סביר, קבע שיש לתגבר כל זירה בחטיבת טנקים וכן כי חיל האוויר ישתתף בקרב הבלימה. חיל האוויר הכין מתווה של סיוע כזה במסגרת מבצע שכונה " שריטה" , של הפצצות "קלע" מחוץ לתחום האמ"ט. עם היכנסו של אלוף בני פלד לתפקיד, במקום מוטי הוד, הוא ראה בתכנית רק משהו שיש לבצע בהכרח ולא כתכנית ראשית, גם במקרה של הפתעה. גורם ה"חיכוך במלחמה " הראשון , היה הימנעות ראש אמ"נ מהעברת ההתרעה, למרות שהיה בידיו כל המידע הדרוש לכך. למרות כך, החליט הרמטכ"ל, לתגבר כל זירה בחטיבת טנקים, במהלך היום שקדם למלחמה. גורם ה"חיכוך במלחמה " השני היה בבוקר ה- 6 באוקטובר, כאשר שר הביטחון, חרף ההתרעה של ראש המוסד, כי מלחמה תפרוץ בו ביום, לא 4 אישר לרמטכ"ל בשיחה עימו סמוך לשעה 00.05 ,לגייס את מלוא אוגדות המילואים. הוא אישר גיוס שתי אוגדות , אבל הרמטכ"ל המתין להחלטת הממשלה. כך אבדו לגיוס שתי אוגדות הסדירות 162 ו – 36 ,5 שעות יקרות. אילו גויסו, היו כוחות שריון מגיעים למרכז הרמה כבר במהלך הלילה הראשון ולא רק גדוד טנקים אחד. גורם ה"חיכוך במלחמה" השלישי היה ריקון ימ"ח חטיבת הגיוס המהיר, 179 ,למעט פלוגה וזו אכן הגיעה לציר הנפט כבר בחצות הלילה. על הטנקים של חטיבה 179 ,עלו הצוותים של חטיבה 7. גורם ה"חיכוך במלחמה" הרביעי, היה אי אישור מתקפת המנע על שדות התעופה הסוריים. מפקד חיל האוויר הסורי כתב, כי חשש יותר מכל מתקיפה שכזו, שהייתה תופסת את מרבית המטוסים הסוריים, עמוסי פצצות. למחרת היום, ב- 7 אוקטובר, אמרה גולדה מאיר לדדו: " היינו צריכים לצפצף על הגויים ולבצע את תקיפת המנע". גורם ה"חיכוך במלחמה" החמישי, היה שמח"ט 188 ,התכונן ל"יום קרב" למרות שאלוף הפיקוד הודיע בשעה 00.10 על מלחמה שתפרוץ. בפועל לא היה הבדל בין פריסת הטנקים ב"יום קרב" להיערכות למלחמה. גורם ה"חיכוך במלחמה" האחרון לפני פרוץ המלחמה, הייתה הסכמת מח"ט 188 ,להצעת מח"ט 7 , להחליף את גדוד 82 כעתודה פיקודית בגדוד 77 .גדוד 77 היה עם חמש פלוגות מבצעיות וכלל 44 טנקים, בעוד גדוד 82 היו בו רק 36 טנקים וכן היו בו שתי פלוגות במהלך אימון צמ"פ. בפרוץ המלחמה, היה אלוף הפיקוד יצחק חופי ) חקה( בתל אביב בתדריך הרמטכ"ל וחזר לגולן רק בשעה 00.16 .הוא מינה את מח"ט 188 למפקד הגולן. מח"ט 7 סירב לקבל פקודות ממח"ט 188 ומילא אותן, רק בהתערבות קצין האג"מ הפיקודי , סא"ל אורי שמחוני. גם לאחר החלפת הגדודים, לא הורה למג"ד 82 לעבור ת.פ. מח"ט 188 .בשל כך, חל עיכוב גדול בהעברת פלוגות של גדוד 82 לדרום הגולן. בסופו של דבר הועברו הפלוגות, אך שתיים מהן , כאמור היו בשלבי אימון צמ"פ ותפקודם היה 5 בהכרח לא כמו הפלוגות המבצעיות. הפלוגות הללו גם לא הכירו את הגולן ולא אחת נדרשו מט"קים של חטיבה 188 להוביל אותם לעמדות הירי. מח"ט 7 גם לא הותיר את גדוד 77 כעתודה פיקודית וכך כשחזר חופי, נוכח כי אין לו עתודה וכי יש יותר טנקים בצפון הגולן מאשר בדרומה. מח"ט 188 , נמנע מלשלוח את הסמח"ט לדרום הגולן, וכך נותר המרחב בפיקוד מג"ד 53 .חסרונו של מפקד בגזרה הדרומית היה מורגש ואף קריטי לשליטה בכוחות. למרות כל אלה, נכשל השלב הראשון במתקפה הסורית ומרבית הטנקים , כ- 250 נפגעו ע"י התותחנים הישראליים בטנקים. עד לערב לחמו בקו המגע הטנקים של גדוד 53 ומג"ד 82 וכן גדוד 74 של חטיבה 188 . הסורים תקפו עם חטיבות חי"ר עם טנקים בשלושה מרכזי כובד: בדרום, בפתחת חושניה ובפתחת קוניטרה. ביום הראשון בלם גדוד 74 מחטיבה 188 את המתקפה הסורית בפתחת קוניטרה כשחטיבה 7 היתה בקו שני ופגעה בכוחות שחדרו מעבר לקו המגע. בצהרי ה- 6 באוקטובר החל גיוס המילואים ואיוש הטנקים בצוותים לא אורגניים וחימוש חלקי. עם ערב החל השלב השני של המתקפה הסורית ובמרכזו החדרת חטיבות הטנקים של דיביזיות החי"ר. חטיבות אלה נתקלו בחדירה פנימה בטנקים של חטיבות 7 ו – 188. בפתחת כודנה נכנסו לקרב חטיבות טנקים 51 ו – 43 .מח"ט 51 ,מספר בספרו , כי קרוב ל – 70 טנקים שלו נפגעו בקו המגע והוא חדר עד לציר הנפט במשתא עם 30 טנקים בלבד. חטיבה 43 איבדה גדוד טנקים בקו המגע ואז התפצלה. גדוד אחד שלה נע צפונה לעבר פתחת קוניטרה ונתקל בפלוגת הטנקים "טייגר" שאבטחה את האגף הדרומי של חטיבה 7" .טייגר" הייתה אחת מהפלוגות המבצעיות של גדוד 82 במקור. הגדוד הסורי הושמד ברובו ונסוג. הגדוד השלישי, נע לעבר דבורה שממערב לציר הנפט ונפח, אליה לא הגיע בכלל, אבל 6 המג"ד מתאר כי נפגעו לו מרבית הטנקים בקרב קשה. בפועל התנהל הקרב על ציר הנפט עד לנפח. במשתא על ציר הנפט , מדרום לנפח הגיע מח"ט 51 בלילה. הוא נבלם בקצביה, ע"י מחלקת טנקים, כוח "יוצר" מחטיבה 679 שנשלח לשם. מח"ט 51 לא המשיך לנוע לעבר נפח. הוא מתאר בספרו כי כוח שריון גדול בלם אותו באש. בפועל היה זה טנק בודד של כוח "צביקה". מח"ט 51 חזר לחושנייה ולמקום הגיע כנראה הגדוד השלישי של חטיבה 43 .בלילה הוא השמיד פלוגת טנקים של חטיבה 179 ובבוקר פלוגה נוספת של הגדוד. הגדוד הסורי נבלם עד לצהרים ע"י פלוגה נוספת של חטיבה 179 בפיקוד סמח"ט 188 ואחה"צ הצטרף למתקפה לעבר נפח של טנקי ט – 62 מחטיבה 91 של דיביזיה 1 הסורית. בגמר הקרב הצטרפו שרידי הגדוד מחטיבה 43 למח"ט 51 בחושניה. בגזרה הדרומית פגעו טנקים של גדודים 53 ו – 82 בחטיבות הטנקים הסוריות. מרבית הטנקים של שתי הפלוגות ה"טירוניות" נפגעו, אך 4 טנקים בלמו כל הלילה את חטיבה ממוכנת 132 ואת חטיבת טנקים 47 . מפקד דיביזיה 5 מתאר בספרו כי נבלם ע"י כוח טנקים ישראלי גדול. בציר הנפט חדרה חטיבת טנקים 12 ולאחר קרב קשה , כנראה עם טנקים של גדוד 53 בתל ג'וחדר, המשיכה צפונה למרכז הגולן. מג"ד 53 ,ביקש וקיבל רשות לסגת עם 15 טנקים וכוחות חי"ר מהמוצבים לתל פרס. חטיבה 12 המשיכה צפונה ולקראת בוקר הגיעה למשתא שעל ציר הנפט ונעה לעבר אצבע הגליל, אלא שהקדימו אותה טנקים מחטיבה 179 ועימם המח"ט שבשעה 00.11 הגיע לקצביה ונכנס לקרב ועימו גם המחלקה של חטיבה 679 .חטיבה 12 נסוגה לעבר חושניה, תוך ניסיון לעכב את כוח מח"ט 179. במקביל לכוח מח"ט 179 ,הגיע עם בוקר ה – 7 באוקטובר לנפח מח"ט 679 עם 25 טנקים. גדוד אחר 268 של חטיבה 179 הגיע בשעות הבוקר למיצר אל על בדרום הגולן ובלם את חטיבה ממוכנת 132 ומחצית חטיבת 7 טנקים 47 .מאוחר יותר בשעה חבר לכוח במיצר מח"ט 9 ועימו 50 טנקי "שרמן" מ -51 . מפקד הפיקוד הורה למפקד אוגדה 36 רפאל איתן לעכב את חטיבה 679 בכוונה לטהר את ציר הנפט במקביל לכוח של מח"ט 179 ,אולם מפקד אוגדה 36 שלח את אורי אור אל מדרום לקוניטרה מחשש של חדירה סורית. מח"ט 47 הסורי נע בטעות צפונה והגיע בשעה 00.14 למעלה גמלא. מולו עלתה במעלה חטיבה ממוכנת 4 ובראשה גדוד טנקים מילואים שוט קל 39 של חטיבה 188 .בקרב נפגעו טנקים של כוח המח"ט הסורי והוא נסוג וחבר לחטיבה במיצר אל על. לקראת בוקר הגיע מח"ט 188 לנפח, לאחר שהבין כי דרום הגולן נכבש וריכז כוח של כ – 40 טנקים, בהם גדוד מוקטן 82 וכוחות של חטיבה 679. בשעה 00.11 הגיעה חטיבת טנקים 91 של דיביזיה 1 ,במגמה להגיע לנפח ולכתר את חטיבה 7 .יתר כוחות הדיביזיה בהם חטיבת טנקים וחטיבה ממוכנת השתהו בדרך. חטיבה 91 תקפה בציר "פלא" מצפון לנפח במקביל לגדוד הטנקים מחטיבה 43 .בהתקפה נהרגו בשערי נפח מח"ט וסמח"ט 188 ועימם קצין האג"ם. כוח סמג"ד 82 , לאחר שהמג"ד נפצע, לא השיג קשר עם המפקדה של חטיבה 188 ולכן פנה למח"ט 7 וזה אישר לו לנוע לווסט. כך ירדו מהסד"כ מול ההתקפה הצפויה של חטיבה 91 ,18 טנקים. התקפתה של חטיבה 91 נקטעה בשעה 00.15 ע"י מח"ט 679 ועימו 25 טנקים שנע לפקודת אלוף הפיקוד וחטיבה 91 נסוגה לעבר רמתניה. כל אותו יום בלמה חטיבה 7 בפתחת קוניטרה. בשעות הבוקר חידשו כוחות דיביזיית החי"ר הסורית 7 ,שכללו את החטיבה המשוריינת 78 וחטיבה ממוכנת 121 וחטיבת חי"ר 85 ,את מתקפתם לעבר קוניטרה ובוקעתא. חטיבת חי"ר 52 מתוגברת בגדוד טנקים תקפה את קוניטרה. 8 גדוד 77 של צה"ל נלחם בכוח הסורי שכלל כ-70 טנקים מצפון לחרמונית. הקרב העיקרי נמשך שלוש שעות. מרבית הטנקים הסוריים הושמדו. לאחר שלוש שעות הלחימה נפסקה המתקפה הסורית, אך נמשכו תקיפות מקומיות ואש ארטילרית כבדה . בלילה, אירגן מג"ד 77 אביגדור קהלני מחדש פלוגות בשל האבידות והיפגעות מפקדים. לגדוד נותרו 22 טנקים כשירים. גדוד 74 ,שנותר עם 12 טנקים כשירים, המשיך ללחום עם המוצבים בקו המגע. ה- 7 באוקטובר היה יום המפנה במערכה על הגולן. הצבא הסורי הבין כי נכשל עד כה ולא יוכל לממש את תכניתו לכבוש את הגולן. מכאן החל בונה בחושניה "כיס" של מגננה, אך לא חדל מניסיונותיו לחדור אל צפון הגולן. ב- 8 באוקטובר נוספה חטיבת טנקים נוספת, חטיבה 205 מאוגדה 146 , של צנטוריונים, לכוחות של חטיבה 9 בדרום הגולן. החטיבה התקדמה מזרחה לעבר תל פרס ובדרך נלחמה עם כוחות סוריים בתל ג'וחדר. חטיבות 9 ,4 ,ו – 179 ,המשיכו לדחוק לאחור כוחות סוריים שניהלו קרבות השהייה . בפתחת קוניטרה, לא הייתה אותו יום כל תקיפה סורית, אך במרחב נפח – תל פזרה שוב ניסתה דיביזיה 1 להגיע לעבר נפח וללא הצלחה. ב- 9 באוקטובר ניסה הצבא הסורי, בפיקוד אישי של שר ההגנה, אסד, לתקוף מתקפת מלקחיים , מול חטיבה 679 וחטיבה 7 .הקרב לא צלח ודיביזיה 1 שמפקדה נוכח כי הוא מול מתקפת מלקחיים של חטיבות 9 ו – 679 ,החלה להתקפל ל"כיס חושניה". ב – 10 באוקטובר, בשעה שלח מפקד הפיקוד הודעה על הגעת כל כוחות הפיקוד לקו הסגול, למעט מוצב החרמון. בימים 11- 12 אוקטובר חדר פיקוד הצפון למרחב מה שייקרא " המובלעת הסורית ".גם כאן פעל ה"חיכוך במלחמה" לרעת הכוחות התוקפים. 9 הנחת המטכ"ל, נשענת על מה שידע אמ"ן, היתה כי כוח משלוח עיראקי יגיע לא לפני ה- 13 באוקטובר, בעוד כוח זה כבר היה בדרכו לזירה הסורית. הטור של כמה ק"מ, לא זוהה ע"י חיל האוויר שגם לא תקף את הכוח העיראקי ותקיפתו ע"י חיל האוויר, חרף פקודת הרמטכ"ל לעשות זאת. המטכ"ל הניח לכן כי עדיין יוכל להתקדם לעבר דמשק לפני הגעת כוח המשלוח. חיל האוויר הישראלי, למוד ניסיון ההתמודדות עם סוללות הטק"א, הצליח לסייע לכוחות הפיקוד ב – 11 וב – 12 אוקטובר. בניגוד להחלטת הרמטכ"ל, נכנסה אוגדה 36 אל מעבר לגבול, גם בנתיב הדרומי, בו הייתה אמורה לפעול אוגדה 210 ,וכך לא נותרה לאוגדה אלא ציר הכביש לדמשק, שעליו היו כוחות סוריים, כולל מגנני נ.ט. גם כך, חדרה אוגדה 210 , תוך ספיגת אבידות בטנקים ולוחמים אל מעבר למגנן נ.ט. סורי בחן אורינבה. אוגדה 36 חדרה בקלות יחסית אל מעבר לגבול, אך נבלמה ע"י כוחות סוריים במזרעת בית ג'אן ומכאן לא המשיכה להתקדם. אוגדה 210 שתוגברה בטנקים, המשיכה להתקדם לעבר דמשק, אך בצהריים הגיעה מדרום לה חטיבת טנקים עיראקית ובלמה את ההתקדמות. בניגוד להוראת מפקד הפיקוד, לא אבטחה אוגדה 210 את אגפה הדרומי והופתעה מההתקפה בלא מסודרת של הכוח העיראקי. אל כוח זה הצטרפה גם חטיבת טנקים ירדנית ואלה מנעו כל אפשרות ישראלית להגיע לדמשק.​